התמכרות לגיימינג

מפורטנייט, דרך פוקימון גו, מיינקראפט וטטריס - רבע מהאנושות בעולם משחקת במשחקי מחשב והכנסות החברות לא מפסיקות לעלות . האם מדובר ב"הפרעת גיימינג", כפי שהגדיר זאת ארגון הבריאות העולמי, או בהתמכרות לא מזיקה למשחק שיש בו גם אסטרטגיה, חברויות וערכים?

"בדרך כלל אנחנו מגדירים משהו שהוא התמכרות כחריג, כמו אלכוהול וסמים, ובגיימינג יש משהו שהוא נורמטיבי", מסביר פרופ' יאיר עמיחי־המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט בבינתחומי הרצליה. "כשמסתכלים לצדדים אנחנו רואים אנשים שעושים משהו רגיל, כמו שאנחנו עושים - הסמארטפון שולט בזמן שלנו, האינטרנט מספק מיליון התמכרויות שונות. מאחורי זה עומדים הרבה פסיכולוגים ואנשי שיווק ומכירות שדואגים שנחיה שם. מחקרים מראים שיש ירי של דופמינים במוח בהתמכרויות שונות - שתייה, סמים - וכיום רואים את הפעילות הזאת גם במשחקים".

הסיבה שאותה מסמן עמיחי־המבורגר כמרכזית להתמכרות בגיימינג היא התגמולים שמקבל שחקן מהמשחק בעקבות ניצחונות, מהפרסים והניקוד הגבוה ובעיקר מהמשמעות שכל אלה מספקים לו, לעומת החיים עצמם. "זה עולם של חוויית הצלחה. מהר מאוד מתמכרים אליה כי היא מתגמלת באופן מיידי, בעוד החיים מחוץ למשחק אינם מתגמלים באופן מיידי", הוא מסביר. "היום אסור לנו להיות משועממים, וגם זה מעצים את חוויית המשחק. בתור לרופא, בזמן הפסקה ממשהו - אנשים רוצים התעסקות כי החיים משעממים לעומת המשחק. פעם המשחק היה בחוץ, במגרשים, בחצר והיום הוא אתך כל הזמן. הבריחה למשחק מתגמלת וזה ממכר. ככל שהחיים לא מתגמלים, הפיתוי ליפול לתוך המשחקים ולהתמכר גדול יותר".

לדברי עמיחי־המבורגר, המשחקים והשחקנים נבדלים זה מזה. "יש כאלה שמשתמשים בזה כדי להירגע וליהנות, ויש כאלו שמתמקצעים בזה. לא כל מי שמשחק, יש לו בעיה. הבעיה היא הגלישה להתמכרות וחוסר האיזונים. אני נתקל בבני נוער שלא ישנים מספיק ובדרך כלל מדובר בתמהיל שקשור במשחקים ורשתות חברתיות. הם מתעוררים בלילה וניגשים לסמארטפון. יש קוקטייל שלם סביב ההתמכרות למשחקים ופרופיל גבוה של שימוש במסכים שונים".

על פי אותו מסמך של ארגון הבריאות העולמי, ילדים ובני נוער נמצאים בקבוצת הסיכון הגבוהה להתמכרות לגיימינג. לדעתו של עמיחי־המבורגר, אחת הסיבות לשימוש הגבוה בגיימינג בקרב ילדים נובעת מההשפעה של המבוגרים עליהם. "ילדים שואבים את ההשראה ממבוגרים. כמו אצל מבוגרים, גם ילדים מפתחים חוסר יכולת לקחת הפסקה מהמכשיר. אנשים לא מסוגלים ללכת היום למשחק כדורסל, הצגה, סרט בקולנוע - בלי לפתוח את הסמארטפון. לא כולם שם, חלק גדול עדיין משתמשים באופן אופטימלי במסכים, אבל חייבים לפתח מודעות לבעיה שתופסת תאוצה. ילדים לומדים כל הזמן - הם מחקים את ההורים שלהם. אין ספק שבמקרה הזה התלמיד יגבר על מורו", מסביר עמיחי־המבורגר.

רונית מי־טל, מנחת הורים מוסמכת במכון אדלר ואמא לילד בן 9 שמשחק בעצמו, מספרת כי "אני חושבת שהילד קצת מכור, ושזה משתנה כל פעם למשהו אחר. הוא מגיע הביתה מהבית ספר ומתחבר. למרות זאת, אני לא חושבת שצריך לעצור אותו או להילחם בזה. יש במשחקים האלה גם המון דברים טובים שאנחנו, המבוגרים, לא תמיד מצליחים להבין, כי יש פער בין האופן שבו אנחנו תופשים את הזמן הפנוי שלנו לבין איך שילדינו תופשים אותו. יש פער בין איך שאנחנו מסתכלים עליהם לבין איך שהם חווים את החוויה, ומה שהם מפיקים ממנה". מי־טל מספרת שהחליטה להגביל את הזמן שבו בנה משחק, "כי צריך גבול - לא נכון שמאחת בצהריים ועד הלילה הוא יהיה במשחק. כן הייתי רוצה כהורה לחשוף אותו לעוד דברים, אבל לא באמצעות מאבק".

למאמר המלא באתר דה-מרקר