עמית אדלשטיין
הורים נוטים לומר פעמים רבות "אני לא מרשה" או "אני מרשה" בתגובה למעשים ורצונות של ילדיהם. אמירה מסוג זה עלולה להעיד על חרדה, אשר מובילה לכדי התנהגות סמכותית נוקשה יתר על המידה. אמנם ברור כי ההורה מנסה לעשות את תפקידו כמבוגר אחראי ולהגן על ילדו, אך באמירה זו מודגשים הסמכות והכוח, כאילו צריך להזכיר כל הזמן מי מרשה ומי צריך רשות. כאמור, אמירה זו עלולה לנבוע מחרדתו הלא מודעת של ההורה - הפחד מפני האחריות על חייו ונפשו של הילד. שכן, ככל שחייו של אדם אחר תלויים בנו - כך גם המשקל שאנו חשים שמוטל על כתפנו.
הורה שאינו מבין באופן רגשי את המשקל והחרדה הללו נוטה, בלי שהוא מתכוון לכך כמובן, לשתף את ילדו בקושי שלו לקחת אחריות על חייו. וכך הוא מפגין סמכותיות-יתר ומפעיל לחץ על הילד, והילד תופס משהו מן הפגיעות הזאת. כך, מה שנראה כהתנהגות כוחנית יכול לספר דווקא על דינמיקה של חוסר אונים, חרדה וניסיון להתגונן מפניהם. ומה חש הילד במקרה שכזה? ילדים רגישים מאוד לגודלם מול האדם המבוגר ומודעים ליכולת ההתנהלות המוגבלת שלהם בעולם ולכך שהם צריכים לקבל הוראות.
לדוגמה, הורה שאומר לילד שנמנע מהכנת שיעורי בית בשל קושי מסוים, "אני לא מרשה לך לראות טלוויזיה או ללכת לחבר עד שאתה מסיים". ילד זה עלול לכעוס על ההורה המגביל, שכן "הוא לא מרשה". כלומר, דברי ההורה מתערבבים באופן בלתי מובחן עם הקשיים הטבעיים של הילד, שאינם מקבלים מענה. ואז הם נחווים ככאלו שמקורם בהורה או קשורים אליו באופן כלשהו. לילד קל יותר להתעצבן על ההורה שכביכול מגביל אותו מאשר לחוש תסכול גדול ממשימה קשה. זאת מכיוון שהקשר עם ההורה נגיש יותר והרבה פחות מאיים מההתמודדות הפנימית (פחד או חרדה) או החיצונית (שיעורי הבית). באופן זה ילדים עלולים להיתקע כאשר הם מתמודדים עם תסכולים ואתגרים, שכן הם תולים כל קושי בהוריהם וממשיכים להאשים אותם בכישלונותיהם (פעולה שעשויה להימשך כל החיים)
במקום אמירות כגון "אני לא מרשה" מציע הפסיכולוג עמית אדלשטיין להורים לספק לילדיהם הסברים חיוביים שמבטאים את דאגתם כאשר הם מגבילים אותם בדבר מה. למשל, כאשר הילד נמנע מהכנת שיעורי בית, אפשר להגיד לו שמדובר בפעולה חשובה להתפתחותו. במקרה זה כדאי גם לבדוק אם יש לו קשיים כלשהם בלימודים. באמצעות אמירות ובירורים אלו ההורה מסמן לילד שהוא מחליט לא בגלל כוחו, אלא מפני שהוא יודע מה הילד צריך או היכן לחפש עבורו עזרה. אמנם כך גם מציינים בפני הילד שהוא עדיין אינו יודע די לגבי צרכיו - מה שנכון - וזה עלול לפגוע בתחושת מסוגלותו ולהעליבו. אך כאשר פעולה זו כוללת אמירות כגון "זה חשוב עבורך" ונעשית ממקום רגשי התואם אותן - אזי לילד יהיה קל יותר לקבל את מגבלותיו ולהפנים את ההכוונה ההורית (גם אם יתרעם וימחה על כך.
למאמר המלא בעיתון " הארץ"
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 