תשכחו מנגה ומאדים | פרופ' דפנה יואל נלחמת במיתוס המוח הנשי והגברי

הילה ויסברג

 הוויכוח על ההבדלים בין המינים כמובן עתיק יותר מספרו של גריי, אבל נדמה שבשנים האחרונות הוא חוזר אל הזירה המדעית ומתפצל בין שתי אסכולות עיקריות: האחת מדברת על "מוח נשי" מול "מוח גברי"; והשנייה חורצת שאין דבר כזה.

נושאת דגל בולטת של האסכולה השנייה היא פרופ' דפנה יואל, המשמשת כראש המגמה הפסיכוביולוגית בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה וכן כחברת סגל בבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב. בארבע השנים האחרונות היא מתרוצצת בין במות בישראל ובחו"ל וחוזרת שוב ושוב על אותה המנטרה - תשכחו מסיפור מאדים ונגה, תשכחו מהמוח הנשי והמוח הגברי. "כל מוח הוא פסיפס של מאפיינים אנטומיים, זכריים ונקביים, שנקבעים על ידי האינטראקציות המורכבות שבין מין, גנטיקה וסביבה", מסבירה יואל. "לכן אי אפשר לחלק מוחות של בני אדם לשתי קבוצות - זכריים ונקביים".

קל לקנות את הסיפור הזה כי ההבדלים בין המינים ניכרים מאוד לעין. אנחנו יושבים בבית קפה ורואים איך נשים מדברות ואיך גברים מדברים. שני עולמות. אנחנו נכנסים לכיתת הפיזיקה בתיכון ולא רואים שם כמעט בנות.

"אלה לא כישורים, אלא ההתנהגויות. נטיות מקצועיות שונות, תחביבים שונים - בכל הדברים האלה מוצאים הבדלים, וכל הדברים האלו מושפעים מהסביבה. אבל כשבודקים כישורים, יכולות ומשתנים פסיכולוגיים, לא מוצאים כמעט הבדלים בין נשים לגברים. גם לא במתמטיקה. כאשר מוצאים הבדלים (בנים למשל טובים מבנות ב'רוטציה מנטלית' - היכולת לתפוס תצורות בתלת־ממד, ה"ו), החפיפה היא עצומה".

גם במוח, מדגישה יואל, מוצאים הבדלי מין קטנים - למשל בגודלם של אזורים במוח, בצפיפות תאי עצב ובצפיפות רצפטורים מסוימים - והחפיפה ביניהם גדולה מאוד. "הרבה פעמים ההבדלים שמוצאים במוח הפוכים להיגיון. ההיפוקמפוס, לדוגמה, גדול בממוצע אצל נשים לעומת גברים, והוא אחראי בין השאר על התפיסה המרחבית. אז מדענים אומרים - 'אה, התכוונו לסוג אחר של תפיסה מרחבית'. כולם שבויים בתוך המיתוס של ההבדל, גם המדע".

פרופ' ענת ביאגון, ביוכימאית וביולוגית בהכשרתה וחוקרת בתחום הנוירולוגיה והרדיולוגיה באוניברסיטת סטוני־ברוק, ניו יורק, היא מומחית להבדלי מין במוח. נראה כי ביאגון, שכתבה את עבודת הדוקטורט שלה על הבסיס הביולוגי של פגיעות המינים (נשים מול גברים) לדיכאון, מציעה גישת אמצע: "יש לנו נטייה לחלק את העולם לכן ולא, שחור ולבן. הדיכוטומיה הזאת מלאכותית. הטבע לא עובד ככה.

"אין כמעט הבדלים אבסולוטיים בין מוח של זכר למוח של נקבה, אלא רק הבדלים כמותיים - כאלו הנמצאים על רצף ומבטאים נטייה. ההבדל האיכותי והבלתי־הפיך היחיד הוא הוויסות ההורמונלי של מחזור האשה במוח, שנעשה בהיפותלמוס, 'מרכזיית מוח מפרישת הורמונים'. מצד שני, בכל הנוגע לטסטוסטרון, ייתכן שנצטרך לעבוד קשה יותר כדי לעורר תוקפנות אצל נשים, לעומת גברים. אבל גם נקבות יכולות להיות סופר־תוקפניות בסיטואציות מסוימות - למשל כשיש להן תינוקות להגן עליהם, הן יגלו תוקפנות מול זכרים, מול נקבות ואפילו מול מינים הרבה יותר חזקים מהן".

למאמר המלא של הילה ויסברג במוסף עיתון " הארץ" , 21 לפברואר 2014

תשכחו מנגה ומאדים | פרופ' דפנה יואל נלחמת במיתוס המוח הנשי והגברי - הארץ