הפוליאמוריה פורחת, אך אינה קבילה חברתית. מג בארקר, מטפלת זוגית ומרצה פסיכולוגיה, כותבת בספר חדש ¬ "לשכתב את החוקים: המדריך השלם לאהבה, סקס ויחסים" כי "אנחנו מקבלים בלי בעיה את היכולת שלנו לאהוב יותר מילד אחד, כמה אחים, כמה חברים, מבלי שהאהבה לאחד מהם פוגמת באהבתנו לאחרים אבל רוב האנשים אינם יכולים לקבל את הרעיון שזה עשוי לקרות גם בנוגע לאהבה רומנטית או מינית".
היא אינה קוראת להשליך את המונוגמיה מכל המדרגות, אלא מציגה את האפשרות שקשר מונוגמי ארוך טווח במתכונתו הנוכחית הוא לאו דווקא הגשמת חלומם של אוהבים צעירים, אלא בעצם פצצה מתקתקת. בנסיבות כאלה המונוגמיה לבדה אינה יכולה לעמוד בפרץ. בארקר מסבירה: "אנחנו מחפשים הרבה דברים במקום אחד ¬ בקשר המונוגמי. העבודה נעשתה פחות יציבה, הקשרים הקהילתיים נחלשו, כך גם האמונה הדתית, ואת כל החסר אנחנו מקווים להשיג מאדם אחד, בן הזוג או בת הזוג שלנו".
למאמר בעיתון "הארץ"
האם נועדנו לבגוד בבן הזוג?