עופר אדרת
על המצבה של קיטי גטרויאר מחיפה, שמתה לפני כשנתיים, נכתב: "אמא הגיעה חסרת כל ובנתה לתפארת - הכל לזכר הוריה שנרצחו בשואה". לאחר מותה מצאו ילדיה יומן ומכתבים רבים שהותירה אחריה, אותם שמרה כל השנים בארון.
כעת, אחרי שקראו אותם ונחשפו לסיפור הטראגי של הוריה, מתכננים ילדיה להוסיף למצבה את המלים: "בדרכם לארץ ישראל". כך הם מבקשים להנציח את המסע שערכו סבם וסבתם, ברטולד ופאני האן, מווינה לארץ, בעקבות בתם קיטי. מסע שנקטע עם תפיסתם וברציחתם בידי הנאצים.
קיטי, נערה יהודייה מווינה, עלתה לישראל בסוף 1938. היא הגיעה לבדה על סיפונה של אניית המעפילים דראגה, כשברקע התגברות האנטישמיות באוסטריה, לאחר סיפוחה לגרמניה הנאצית. כמה חודשים לפני כן, ב-11 במארס 1938, היא כתבה ביומנה: "מהיום גרמניה ואוסטריה!!! היטלר הוא הפיהרר. אנחנו כולנו אבודים". חמישה ימים לאחר מכן הוסיפה: "אבא הוכה בחנות שלו על ידי שני בני בליעל".
"זו פרשה כאובה, שנדחקה לשולי ההיסטוריה", אמרה רינה אופנבך, מנהלת מאגר המידע לתולדות ההעפלה. פרשה, שבמרכזה 1,200 מעפילים, שיצאו בסוף 1939 מאוסטריה בדרכם לישראל. הם הפליגו במורד הדנובה בספינות נהר אל עבר הים השחור, שם קיוו לעלות על אניית מעפילים שתיקח אותם למחוז חפצם.
במשך שנה וחצי הם היטלטלו בדרכים, אך האנייה לה ציפו מעולם לא הגיעה. "הם יצאו לדרך אפילו שאין אנייה, כי היתה החלטה 'לצאת, ויהיה בסדר'", אומרת אופנבך. "אבל לא היה בסדר. את כל החורף שבין 1939 ל-1940 הם העבירו בתנאים איומים. אחר כך הורידו אותם לחוף, שם הם חיו באוהלים ובצריפים, והמשיכו לחכות".
לכתבה של עופר אדרת בעיתון "הארץ" מכתבים אחרונים