הביוגרפיה שיצאה לאור עתה אינה התוצר הראשון של העניין המתמשך של קלייר טומלין בדיקנס. ב-1991 יצא לאור ספרה על האשה ה"נעלמת" בחייו, נלי טרנן, שבו פרשה בפעם הראשונה את סיפורו המלא של הקשר ואף הוסיפה נדבך חשוב להוכחת הטענה כי הרתה וילדה לדיקנס בן. מה שתואר בספר הקודם כפרק מוסתר ומחשיד בחייו, מועצם, מעובה והופך לעניין עקרוני חשוב ומכריע בביוגרפיה החדשה.
הסופר שקונן על הוריו שזנחו את חינוכו ושלחו אותו לעבוד בגיל צעיר מאוד, הרחיק מעליו את בניו ובנותיו ולא התחשב במידת הנזק שהוא גורם להם בנדותו אותם מביתם וממשפחתם למיני מוסדות רחוקים וקשים. מוטב שיבלו את ימיהם בצרפת הרחוקה, לא יוזמנו לבלות עם משפחתם בחג המולד ויטרידו את מוריהם, ולא אותו. דומה שכל ההבנה, החמלה והרוך כלפי הנדכאים והסובלים נשכחו והועלמו כשנפנה דיקנס מן הטיפול בעוולות הציבור והתמקד במשפחתו.