למרות שהדור הצעיר באומנות ובתרבות הישראלית ממעט לנסח מניפסטים, לא קשה להיווכח שהוא מבקש להתנער ממה שעשו לפניו ולהציע צורות חדשות ורעיונות חדשים. הספר הזה מבקש לנסות ולהבין את החוויות החדשות, את האופנים שבהם הן באות לידי ביטוי ואת התגובות אליהן. הוא מנסה גם להציע קשר בין הדברים השונים שעושים אנשים שונים בחברה הישראלית.
קישור לתקציר
מהדורה אלקטרונית של הספר בכותר מט"ח
גדי טאוב, 1997, המרד השפוף, על תרבות צעירה בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד
סיכום: אורלי מלמד
גדי טאוב מבקר בספרו "המרד השפוף" את תרבות הפוליטקלי קורקט ומנתח את השלכותיה. גדי טאוב אינו פוסל את הרעיון של שוויון בין קבוצות תרבותיות וביצוע פעולות לתיקון פערים בין הקבוצות השונות בחברה, כדי לאפשר לבני הקבוצות החלשות לעמוד בהצלחה בתחרות עם הקבוצות החזקות. נהפוך הוא.
אולם לטענתו, תחת חסותו של הרעיון הנאור של שוויון בין תרבויות, התפתח שיח אקדמי תקשורתי העושה שימוש בביטויים תקינים פוליטית (פוליטיקלי קורקט - פי. סי.). גם אם מטרותיו של שיח זה חיוביות, ההשלכות שלו משיגות מטרות הפוכות מאלו שהתכוונו להן חסידי הרב תרבותיות, ומעמיקות את הפערים במקום לחזק את השוויון בין הקבוצות.
תרבות הפוליטיקלי קורקט, (פי.סי.) מציעה הגדרות תקניות היוצאות נגד הסטנדרטים והדימויים המקובלים והדומיננטיים בחברה, במטרה לשנותם. תרבות הפי.סי. מבוססת על כמה הנחות מוצא:
1. שפה וייצוג משקפים את יחסי הכוח הקיימים בין הקבוצות בחברה.
2. השפה והייצוג משמשים כלי בידי המעמד השליט כדי לבסס את שליטתו (ההגמוניה שלו) על יתר הקבוצות. במילים אחרות, השפה והייצוג הם אמצעים לדיכוי הקבוצות החלשות על-ידי השלטון.
3. זיהוי האינטרס (כוונת השלטון) באמצעות ניתוח (פירוק) של השיח, מנטרל את כח השפעתו של השלטון.
4. המקור לאי שוויון בין הקבוצות הם הסטנדרטים המשותפים הקיימים בחברה . סטנדרטים אלו שנקבעו על-ידי הקבוצה השלטת, תורמים להעדפה של הקבוצה השלטת.. לכן שינוי הסטנדרטים הכרחי על מנת לתקן את אי השוויון. (למשל, אם תלמידים מקבוצה מסויימת נכשלים יותר במתימטיקה, הרי שאם נוריד את הדרישות במתימטיקה נצמצם את אי השוויון, המכוער לא יהיה מכוער אם נשנה את ההגדרה של היפה).
5. שינויים בשפה ובייצוג יחוללו שינויים ביחסי הכוח בחברה. שפה וייצוג הם אמצעים לשחרור קבוצות מדוכאות בחברה ממעמדן הנחות, באמצעות שימוש תקין פוליטית בשפה ובייצוג. לכן חשוב להקפיד על תקינות פוליטית באופן השימוש בביטויים ובדימויים. (הדוגמות גם מעבר לכתוב בספר: במקום "כושי", אמור "אפרו אמריקני". מקום "אינדיאנים" אמור "ילידים". אל תאמר "עולים" אמור "מהגרים" - בכך מבטלים לכאורה את זכויות היתר שיש למהגרים יהודים בקבלת אזרחות ישראלית על פני מהגרים לא יהודים), במקום "שיבת ציון", אמור "קולוניזציה" - בכך מבטלים את הקשר של היהודים למולדתם ההיסטורית ומשווים את היהודים לכובשים אחרים, כמו: האנגלים, הצרפתים והספרדים שכבשו מושבות ביבשות רחוקות ויישבו בהן את אזרחיהן ששלטו על הילידים), במקום משפחה חד מינית או חד הורית, אמור "משפחה חדשה", במקום "שמן" אמור "שונה במשקלו" וכד'.)
6. יחסיות תרבותית והיעדר שיפוטיות - אף אדם או חברה אינם רשאים לשפוט את "האחר" על סמך הנורמות והערכים האתנוצנטריים שלהם, אלא יש להעריך את האחר באופן יחסי לתרבותו הוא.
מה טוען טאוב כנגד תרבות הפוליטיקלי קורקט?
1. תרבות הפי.סי, שמונחית על-ידי יחסיות תרבותית, פוסלת באופן אוטומטי את הסטנדרטים המשותפים משום שהם מייצגים את ההגמוניה ואינם משקפים את תרבות האחר, בכך היא גורמת לביטולם של סטנדרטים חשובים וראויים - מחוייבות זכויות האדם ולדמוקרטיה. בגלל הפוליטיקלי קורקט יש נטיה להתעלם מאי כיבוד זכויות אדם חוקי הדמוקרטיה בתרבויות "אחרות".
2. ההכללה וההקצנה החד צדדית בתרבות הפוליטיקלי קורקט הם מצד אחד מקור הכוח שלה אך מצד שני הם מעוותים מציאות. לא כל דבר מערבי ראוי לפסילה משום שהוא מערבי, לא כל דבר שחושב ועושה השלטון צריך להיפסל אוטומטית משום שהוא הגמוני. המערביזציה הביאה דברים שליליים אך גם חיוביים (קידמה, סובלנות ושוויון, שחרור מעבדות, הם רעיונות מערביים), מאותה סיבה לא כל "תרבות אחר" ראויה להערצה רק משום שהיא "אחרת". יש לבחון ולהעריך כל תרבות לגופה על היבטיה החיוביים והשליליים
3.. ביטול הסטנדרטים המשותפים לא תורם להרמוניה בין הקבוצות אלא להיפך, להתבדלות ולהסתגרות. הטלת האשמה באופן חד צדדי על הקבוצה השלטת והסרת האחריות מהקבוצה הנשלטת לגורלה, מביא להתפתחות שיח של זכויות המבוסס על הטחת האשמות ועלבונות, ולא לשיח החותר לפתרון אמיתי של בעיות. זה מוביל להעמקת העוינות בין הקבוצות במקום לחיזוק ההרמוניה ביניהן.
4. תרבות הפי.סי. מטשטשת פערים בין הקבוצות ובעיות שצריך לפתור. בכך שהיא מייצרת שוויון מדומה בין הקבוצות באמצעות תיקון השיח. מתרכזים בתיקון השיח אך לא בפתרון ממשי של הבעיות במציאות. למשל, אם לקבוצה חלשה מסויימת באוכלוסיה נמצאו תוצאות נמוכות במבחני אינטליגנציה, תרבות הפוליטיקלי קורט תצא נגד מבחני האינטליגנציה הגורמים לתיוג שלילי של קבוצה זו, במקום לשאול את השאלה כיצד לפעול לשיפור אמיתי של הישגי התלמידים בקבוצה זו.
לסיכום, לדברי טאוב, תרבות הפוליטיקלי קורקט מחלקת את העולם באופן חד משמעי בין "הגמוניה" ל"אחרים", בין מדכא למדוכא, בין טוב לרע. אך המציאות יותר מטושטשת.ומורכבת, טוען טאוב. בכל תרבות, שולטת ונשלטת, יש דברים שליליים וחיוביים שיש לבדוק לגופו של עניין. יש להימנע מהכללות שוללות גורפות אוטומטיות. העובדה שהאליטה האשכנזית התייחסה בהתנשאות לעליות מארצות המזרח ודיכאה את תרבותן אין פירושה שכל מה שאשכנזי הוא רע וכל מה שמזרחי הוא טוב. לא כל מה שעושה המנצח תמיד רע ולא תמיד המפסיד צודק. יש לבדוק את הצדדים החיוביים והשליליים של כל תרבות לגופו של עניין.
מקור וקרדיט : האתר החינוכי של מגמות התקשורת
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 