הבזקים
ד"ר יובל נח הררי מקצר את תולדות האנושות ומתמודד עם השאלות הגדולות, גם עם שאלות החינוך. מסע מרתק על ראשיתו וקצו של המין הקרוי הומו סאפיינס
ראיון עם נח הררי

"העתיד הוא שינוי האדם", ראיון עם ד"ר יובל נח הררי

גורם מפרסם: הד החינוך
מחבר: יורם הרפז
תאריך: 10.03.2012

הד החינוך,  פברואר 2012 , גיליון מס' 04 , כרך פ"ו

 ד"ר יובל נח הררי מקצר את תולדות האנושות ומתמודד עם השאלות הגדולות, גם עם שאלות החינוך. מסע מרתק על ראשיתו וקצו של המין הקרוי הומו סאפיינס

 יורם הרפז

"קיצור תולדות האנושות" (דביר, 2011) של ד"ר יובל נח הררי חוגג במשך חודשים ברשימות רבי המכר ומוכיח שגם רב מכר יכול להיות ספר מצוין. כאשר מצרפים לספר את הרצאותיו של הררי באוניברסיטה העברית המצולמות ביוטיוב (חכו לשפעת, היא תפנה לכם זמן), לוקחים טריפ היסטורי־פילוסופי מסחרר ומבינים משהו על מצבו של האדם. הררי עצמו מתרגש רק לרגע מההצלחה של ספרו והרצאותיו, ושב לעבודתו: מחקר היסטורי ומחקר עצמי בעזרת מדיטציה.

נחלצת מאלמוניות אקדמית ונעשית ידוען.

אני מעדיף שלא להפוך לידוען. המעמד הזה כרוך בבזבוז זמן ואנרגיה משווע. יש לי דברים יותר חשובים לעשות בחיים מאשר לעבוד בידוענות. אבל נראה שאין לי ממה לחשוש; היסטוריה היא תחום אקדמי מאוד שאינו נגיש להמונים, כך שאין סכנה שאהפוך לידוען.

אתה שמח שהספר מוכֵר.

כאשר המו"ל התקשר לספר שהספר מצליח מאוד, עברה בי תחושה גופנית מאוד נעימה - וחלפה. כאשר רודפים אחרי עוד ועוד תחושות כאלה מייצרים אומללות.

מה יעשה אותך מאושר באמת?

לראות את האמת, לחוות אותה. זו ההנאה הגדולה ביותר. במהלך רוב ההיסטוריה אנשים האמינו בכך, אבל "הפוסט" של ימינו עשה דה־קוסנטרוקציה לאמת והשאיר אותנו עם תענוגות קטנים וחסרי ערך, גלים ביוכימיים קצרים במוח.

 למרות המבטא הזר, הנימוסים הזרים והעניין בהיסטוריה גלובלית, הררי (36) הוא הכי לוקלי שיש. הוא נולד בקריית אתא. אבא מהנדס ברפא"ל, אימא עובדת עירייה. שניהם היו צריכים להתמודד עם ילד מחונן ששאל שאלות גדולות מגיל ארבע־חמש. "מאז שאני זוכר את עצמי אני שואל שאלות גדולות על החיים ומשתומם על כך שהמבוגרים אינם מוטרדים מהן".

 ואיך מתחיל העניין בהיסטוריה?

למדתי לקרוא בגיל הגן מספר שנקרא "תולדות האנושות". כתב אותו מישל לקר והוא יצא ב"מסדה" מאויר בהמון ציורים מקסימים. יש לי עדיין את העותק ששימש אותי כילד, מלא שרבוטים בכתב ראי. חלק מהציורים בספר חקוקים לי בראש עמוק יותר מכל הציורים האחרים שראיתי בחיי. כשיצא ספרי "קיצור תולדות האנושות", השוויתי אותו לספר הזה ושמחתי לראות עד כמה הם דומים.

 עוד תחנות בחייך?

בגיל עשרים יצאתי מהארון, ותהליך הגילוי והקבלה של המיניות שלי שכנע אותי באופן סופי שמאוד מסוכן לסמוך על הדעות והאמונות המקובלות בחברה. טוב יותר לסמוך על החוויה הישירה שלך. אם רוצים לדעת את התשובות על השאלות הגדולות, צריך להתמודד אתן באופן ישיר. ספרים, הרצאות ותאוריות יכולים לקחת אותך עד נקודה מסוימת. משם אתה צריך להמשיך בכוחות עצמך.

 הררי הוא אכן הוא "חושב לעצמו" (thinks for himself), תכונה שיש רק לאנשים מעטים. רוב האנשים - במיוחד באקדמיה - מצטטים; נעים מתאוריה לתאוריה, ממושג למושג, מנתחים ומשווים. הררי עושה את הדרך שלו, פוגש את השאלות הגדולות לבדו ומשיב, או לא משיב, עליהן לבדו. אין, כנראה, טיול מאורגן לאמת. "קיצור תולדות האנושות" הוא קיצור הטיול של הררי אל האנושות - אל מקורותיה, טבעה ועתידה.

 עוד תחנות?

בגיל 24 הגעתי שוב לנקודת קצה. עשיתי כמיטב יכולתי להבין את החיים, אך "מיטב יכולתי" לא הספיק. החיים היו יותר מסובכים ויותר מבלבלים מאי פעם. אז הלכתי לקורס מדיטציית ויפאסנה וגיליתי אוצר מדהים. מצאתי כלי שבעזרתו יכולתי לחקור בצורה ישירה את התודעה, את הסבל, את החיים ואת המוות. המדע יודע לחקור את המציאות האובייקטיבית - ריאקציות כימיות, תנודות במזג האוויר, דפוסים כלכליים וכו'; הוא אינו יודע לחקור את הצד הסובייקטיבי של המציאות, ושם מסתתרות השאלות הגדולות. המדיטציה נתנה לי שיטת מחקר שבעזרתה אני יכול לחקור את התודעה שלי, את הסבל, את האושר. אני משתדל לפנות זמן מלימודים ושאר טרדות החיים, להסתגר במעבדה הפנימית שבתוכי ולחקור. בחופשות הקיץ אני נוסע למרכז ויפאסנה לקורסים של 30 עד 45 ימים. כמו בכל מעבדה, גם במעבדה הזאת צריך לשמור על סטריליות, אז שומרים על שתיקה גמורה; לא מתקשרים לבית, לא קוראים. כל "רעש" מבחוץ עלול לעוות את תוצאות המחקר. מארבע בבוקר עד תשע בערב רק מתבוננים בגוף ובתודעה ובוחנים איך הם פועלים.

 הררי למד היסטוריה באוניברסיטה העברית ועשה דוקטורט באוקספורד ("באוקספורד ובאוניברסיטה העברית מבקשים מהסטודנטים לקרוא ולהביע דעה. באוקספורד הסטודנטים קוראים ולא מביעים דעה. ב'עברית' הסטודנטים מביעים דעה ולא קוראים"). הוא מרצה להיסטוריה באוניברסיטה העברית, חי עם בן זוג במושב ליד ירושלים ומגדל שלושה כלבים.

 המבט הלווייני והיהדות

 אתה נראה כמו היסטוריון שירד מהפסים; היסטוריון של ימי הביניים שהתחיל לכתוב היסטוריה "מנקודת מבט של לוויין" - מהמפץ הגדול עד העתיד הנראה לעין. איך זה קרה לך?

בלימודים שלי התמקדתי בחקר ימי הביניים, אבל תמיד התעניינתי בשאלות הגדולות של ההיסטוריה והחיים. הרבה אנשים מתעניינים בשאלות כאלה בנעוריהם, אבל בלחצם של החיים - פרנסה, משפחה וכו' - שמים אותן בצד "לרגע" ושוכחים אותן. לשמחתי, לי זה לא קרה. אני עדיין מתעניין בשאלות האלה. ודווקא ההכשרה שלי כחוקר ימי הביניים נתנה לי כלים לעסוק בהן באופן יעיל יותר; להתמקד, לאסוף עדויות, להתבונן בדברים בצורה ביקורתית, ומעל לכול - לראות את המציאות מזוויות שונות. למשל, לראות סוגיות כמו זכויות אדם, שוויון וצדק מזווית הראייה של איש ימי הביניים, ולא לקבל כמובן מאליו את זווית הראייה של ימינו. אני שמח שהייתה לי ההזדמנות לחזור עם הכלים האלה אל השאלות הגדולות של ימי נעוריי.

אתה, אכן, עוצר את הרצף הנרטיבי כדי לעסוק בשאלות פילוסופיות. ככה לא עובד היסטוריון.

אני מתייחס להיסטוריה כאל מעבדה לפילוסופיה. אחת הבעיות של הפילוסופיה היא שההיגיון האנושי הוא מכשיר משוכלל מדי. בני אדם מסוגלים להאמין בכל דבר, לכפור בכל דבר ולמצוא טיעונים לוגיים שיישבו כל סתירה ויסתרו כל טענה. לכן פילוסופיה שנעשית באמצעות טיעונים לוגיים בלבד היא בעייתית. פילוסופיה טובה חייבת תשתית אמפירית; היסטוריה מספקת את התשתית הזאת. במקום להתפלסף על דילמות אתיות היפותטיות, אפשר להתפלסף על דילמות אתיות היסטוריות, מהחיים.

ונוסף על כל חטאיך המקצועיים, אתה גם לא מציע תשובות על שאלות שאתה עצמך מנסח. אתה נוטש את הקוראים עם לא מעט שאלות פתוחות.

אני משתדל לתת כמה שיותר מקום לדברים שאנחנו לא יודעים. אני לא מנסה ליצור סיפור מושלם ומהודק שנותן תשובות על כל השאלות. להפך, אני חושב שהמדע צומח מהנכונות שלנו להודות בבוּרותנו. אם אנחנו לא יודעים משהו, אז פשוט צריך לומר "אנחנו לא יודעים". כך למשל, הספר מבליט את העובדה שאנו לא יודעים כמעט כלום על השקפת עולמם של הלקטים־ציידים הקדמונים, אנחנו לא יודעים מדוע גברים שלטו בנשים לאורך רוב ההיסטוריה ואנחנו לא יודעים מדוע המהפכה המדעית התחילה דווקא באירופה. הגישה הזאת, שאינה מציעה תשובות שאין לנו, אחראית יותר וגם מעניינת יותר, כי היא משאירה את הקוראים עם רצון לדעת עוד. רציתי להשאיר את הקוראים בלתי מסופקים כדי שימשיכו לשאול ולחקור.

ולמרות, ובעיקר בגלל, שאתה לא היסטוריון "תקני", הספר שלך זוכה להצלחה עצומה.

הוא עונה כנראה על צורך ממשי. לרוב האנשים אין הבנה של מהלך ההיסטוריה האנושית. בבית הספר מלמדים אותם קצת תנ"ך, בית שני, יוון ורומא, מלחמות העולם והיסטוריה יהודית מודרנית. בטלוויזיה הם רואים סדרת אקשן על אבירים בימי הביניים ודרמה תקופתית על אנגליה הוויקטוריאנית. מדי פעם הם נתקלים במאמר בעיתון על עצמות של אדם קדמון שהתגלו באתר כלשהו או על מחקר גנטי שמוכיח שהאינדיאנים הגיעו לאמריקה מסיביר. זה לא מספיק כדי ליצור תמונה מסודרת של ההיסטוריה. אנשים מעבירים את חייהם בלי שיש להם מושג איך הגענו לכאן ולמה העולם נראה כפי שהוא נראה. הם היו רוצים לדעת אבל אין להם יכולת וזמן לאסוף בעצמם את פיסות המידע השונות ולצרף אותן יחד. הספר עושה את העבודה הזאת בשבילם. בארבע מאות ומשהו עמודים הוא סוקר את התהליכים המרכזיים ואת המהפכות העיקריות שהפכו אותנו מקוף אדם אפריקאי חסר חשיבות לשליטי כדור הארץ.

תגיד משהו על נקודת המבט ההיסטורית הלוויינית שלך. מהם היתרונות שלה? מה אתה רואה מגובה לוויין שאינך יכול לראות מגובה ענן, שממנו כותבים היסטוריונים "תקניים"?

נקודת המבט הלוויינית לא באה להחליף את נקודות המבט האחרות. רוב הכתיבה ההיסטורית נעשית מנקודות מבט "נמוכות" יותר - מחקרים יסודיים של פרקי זמן ואזורים מצומצמים. אבל ישנם דברים שאפשר להבחין בהם רק כאשר מסתכלים על יבשות שלמות ואלפי שנים. למשל, קשה מאוד להגדיר מהן תכונות אנושיות אוניברסליות ומהן תכונות אנושיות תלויות תרבות כאשר חוקרים רק אזור מוגבל במשך כמה מאות שנים בלבד. יתר על כן, השאלות הגדולות באמת של ההיסטוריה הן שאלות לווייניות, שאלות ברמת המקרו. למשל, האם להיסטוריה יש כיוון; האם מצבם של בני האדם השתפר לאורך ההיסטוריה או להפך; האם יש צדק בהיסטוריה. ללא נקודת המבט הלוויינית, לא נוכל לענות על שאלות כאלה.

פעם היסטוריה עולמית בנוסח "תולדות האנושות" הייתה עיסוק מכובד, 12 הכרכים של ארנולד טוינבי למשל. אחר כך היא נתפסה כהיסטוריה לילדים, כי רק היסטוריה של זמן ומקום מוגבלים היא "מדעית". היום ההיסטוריה העולמית - היסטוריה של ההומו סאפיינס בכל מקום ובכל זמן - חוזרת. ג'ארד דיימונד הדהים אותנו לפני כמה שנים ב"רובים, חיידקים ופלדה" (עם עובד, 2006) ועכשיו אתה עם "קיצור תולדות האנושות". ההיסטוריה העולמית חוזרת?

כן, היא חוזרת ונעשית לגיטימית, ומשתי סיבות מרכזיות - מדעית ופוליטית. הסיבה הפוליטית היא תהליך הגלובליזציה המואץ שהופך את העולם כולו ליחידה פוליטית, כלכלית ותרבותית אחת. למעשה, בעולמנו הגלובלי אין עוד מדינות עצמאיות; יש עדיין מדינות, אך הן איבדו את עצמאותן. בעידן שבו מדינת הלאום הייתה היחידה הפוליטית העיקרית, החוקרים התעניינו בהיסטוריה של לאומים ומדינות. בעידן שבו הגלובוס כולו הוא היחידה הפוליטית העיקרית, החוקרים מתעניינים יותר בהיסטוריה גלובלית, המתעלה מעל גבולות מדיניים ולאומיים.

הסיבה המדעית לחזרה של "תולדות האנושות" היא ההתקדמות העצומה של מדעי החיים בעשרות השנים האחרונות; סודותיו של המין הומו סאפיינס הולכים ומתפצחים. יש לכך השפעה ברורה על מדעי החברה והרוח, שגם הם עוסקים בהומו סאפיינס. ככל שהמחשבה שלנו מושפעת יותר מתאוריות אבולוציוניות, גנטיות ואחרות, כך אנו נוטים להבין את הומו סאפיינס כמין ביולוגי החורג מהחלוקה המאולצת לעמים ולקבוצות אתניות. היסטוריה עולמית היא היסטוריה שמושא המחקר שלה אינו עם מסוים או דת מסוימת, אלא המין הביולוגי הומו סאפיינס.

מנקודת המבט הגלובלית־ביולוגית שלך, אין לתרבויות לאומיות חשיבות רבה. למשל, היהדות מקבלת בספר שלך כמה שורות בלבד. בעיני עצמנו אנחנו "הצנטרום של הפָּיילָה" - המצאנו את המונותיאיזם, את ספר הספרים, את המוסר, את הנצרות... בני השבט שלנו תרמו לכל תחום יצירה אנושי והביאו שפע פרסי נובל... ואצלך, אנחנו פחות מחצי עמוד.

היהדות כמעט לא נזכרת בספר מהסיבה הפשוטה שהיא לא חשובה מספיק. אילו הייתי כותב היסטוריה של המאה העשרים או היסטוריה של המזרח התיכון באלפיים השנים האחרונות, אז כן, הייתי צריך להקדיש הרבה יותר מקום ליהדות וליהודים. אבל כשכותבים היסטוריה של המין הומו סאפיינס ב־70,000 השנים שעברו מאז המהפכה הלשונית, אז אין סיבה של ממש להזכיר את היהדות. מה היא כבר תרמה להיסטוריה? מה הרלוונטיות שלה להתפשטות של ההומו סאפיינס ברחבי העולם, להכחדת מרבית בעלי החיים הגדולים של אמריקה בידי אבות אבותיהם של האינדיאנים, למהפכה החקלאית, להופעת הערים הראשונות, להמצאת הכתב והמטבע או להיסטוריה של סין, הודו ואמריקה הפרה־קולומביאנית?

ליהדות וליהודים יש היסטוריה מאוד מעניינת, אבל להרבה דתות ועמים יש היסטוריה מאוד מעניינת; זו לא סיבה לתת להם מקום שאינו מגיע להם. מנקודת מבט של 70,000 שנים, הדבר החשוב היחיד שהיהדות עשתה זה להוציא מקרבה את הנצרות; הנצרות היא באמת דת חשובה - לפחות באלפיים השנה האחרונות. אבל הקרדיט על הישגיה (ופשעיה) של הנצרות מגיע לנוצרים, לא ליהודים. אי־אפשר לרוץ אחרי הנוצרים ולומר על כל דבר (טוב) שהם עשו "זה בזכותנו! זה בזכותנו!". מי שכותב את ההיסטוריה של הפיזיקה ודאי ייתן מקום מרכזי לניוטון; את הוריו הוא יזכיר אולי בשורה אחת.

נקווה שהסיפור הגדול של ההומו סאפיינס ירגיע קצת את האתנוצנטריות שלנו ושל עמים אחרים. לסיפור הגדול הזה יש השפעה חינוכית טובה. נדבר על חינוך בהמשך. על אילו צירים ארגנת את הסיפור הגדול שלך?

על שני הצירים המרכזיים של ההיסטוריה: ציר הכוח וציר הסבל. ציר חשוב אחד הוא תהליך צבירת הכוח בידי האנושות. כאן ניסיתי לענות על השאלה, איך מין חסר חשיבות של קוף אדם אפריקאי הפך בתוך כ־70,000 שנה לשליט של כדור הארץ, לגורם המשפיע ביותר על המערכת האקולוגית העולמית. יש כמה תחנות חשובות בדרך, שעליהן אני כותב בספר, ואת כולן יש להבין על רקע תהליך מפתח אחד: צבירה של עוד ועוד כוח בידי האנושות.

אל מול ציר הכוח יש ציר הסבל: מהי ההשפעה של צבירת הכוח הזאת בידי ההומו סאפיינס על פרטים יחידים - בני אדם ובעל חיים אחרים? בעוד שאנו יודעים היטב איך נראה ציר הכוח - גרף עולה בצורה אקספוננציאלית - איננו יודעים איך נראה ציר הסבל. בכלל לא ברור שהחקלאים שהופיעו בעקבות המהפכה החקלאית לפני כ־10,000 שנה היו מאושרים יותר מהלקטים־ציידים שקדמו להם; ובכלל לא ברור שהפועלים שהופיעו בעקבות המהפכה התעשייתית לפני כמאתיים שנה מאושרים יותר מהחקלאים שקדמו להם. אין ביטחון כלל שהאנשים החיים כיום מאושרים יותר מאלה שחיו אלף או 10,000 שנים לפניהם. ואם נרחיב את המבט ונכלול בו גם בעלי חיים אחרים, ברור שצבירת הכוח בידי ההומו סאפיינס גרמה סבל בַּל ישוער למיליארדי בעלי חיים.

שלוש המהפכות

 אתה מתרכז בשלוש מהפכות: המהפכה הלשונית, המהפכה החקלאית והמהפכה המדעית - שלושה תהליכים של מאות שנים, לא התפרצויות קצרות. מדוע לדעתך אלו הן המהפכות החשובות ביותר?

אלו שלוש הקפיצות העיקריות בכוחה של האנושות. המהפכה הלשונית לפני כ־70,000 שנים נתנה לאנושות את היכולת לעבור אבולוציה תרבותית מהירה, ואפשרה למאות בני אדם לשתף פעולה זה עם זה בדרכים יצירתיות. זהו המפתח להשתלטותנו על העולם. המהפכה החקלאית לפני כ־10,000 שנים נתנה לאנושות שליטה על כמה מיני בעלי חיים וצמחים ואפשרה למיליוני בני אדם לשתף פעולה. זה הבסיס להופעתן של ערים, ממלכות, אימפריות, כנסיות, רשתות מסחר וכדומה. המהפכה המדעית פירקה את הגבולות שהציבה הביולוגיה לאנושות, והיא עשויה לאפשר לאנושות לשנות מן היסוד את החוקים של משחק החיים. היא עשויה להתגלות לא רק כמהפכה ההיסטורית החשובה ביותר, אלא גם כמהפכה החשובה ביותר בתולדות החיים ביקום. במקום חיים המושתתים על בררה טבעית, החיים בעתיד יושתתו, אולי, על עיצוב תבוני.

המהפכה הלשונית אפשרה להומו סאפיינס לאחד אנשים שאינם מכירים אישית בחסות מיתוסים משותפים. האיחוד הזה יצר יתרון שאפשר להומו סאפיינס לחסל את מיני האדם האחרים ולהשתלט על העולם. הכוח אינו נובע רק מהיכולת הלשונית, אלא ממשהו יסודי יותר - הדמיון; היכולת של אנשים רבים לדמיין מציאות שאינה קיימת ולתקשר ולבנות אותה באמצעות הלשון. אולי תרחיב קצת בנקודה קריטית זו.

בני אדם התפתחו במהלך מיליוני שנות אבולוציה בקבוצות קטנות של כמה עשרות פרטים לכל היותר. הם מעולם לא נדרשו לשתף פעולה עם מספרים גדולים של זרים, ולכן גם לא התפתחו אצלם אינסטינקטים ורגשות המתאימים לשיתוף פעולה עם מספרים גדולים של זרים. למרות זאת, בעקבות המהפכה הלשונית נוצרו שיתופי פעולה בין מאות ואף אלפי פרטים ממין הומו סאפיינס, ואחרי המהפכה החקלאית נוצרו שיתופי פעולה בין עשרות אלפי, מאות אלפי ולבסוף מיליוני בני אדם.

מדינת ישראל, למשל, היא רשת של שיתוף פעולה בין שבעה מיליון בני אדם שרובם המכריע זרים לגמרי זה לזה. אז איך אנחנו מצליחים לשתף פעולה? על ידי דמיון משותף; כולנו מדמיינים מציאויות שקיימות אך ורק בדמיון שלנו. אנחנו מדמיינים דברים כגון כסף, חברות בעירבון מוגבל, מדינת ישראל, העם היהודי, זכויות אדם, צדק חברתי, ומהדברים המדומיינים האלה, אנחנו גוזרים כללי התנהגות שמאפשרים לנו לשתף פעולה עם זרים גמורים.

 אין באמת כסף, חברות מסחריות, מדינות וכו', כלומר יש, אבל רק בדמיון שלנו. הדבר הממשי ביותר הוא הדמיוני.

נכון, הממשי ביותר מבחינת החיים האנושיים הוא הדמיון הבין־סובייקטיבי. יש דברים כגון רדיואקטיביות שיש להם קיום אובייקטיבי - הם קיימים אם נאמין בהם ואם לא; יש דברים כגון חלום בלילה שיש להם קיום סובייקטיבי - הם קיימים רק בתודעה הפרטית. ויש דברים שיש להם קיום בין־סובייקטיבי - הם קיימים ברשת התקשורת שמחברת בין תודעות רבות. למשל, מיליוני בני אדם חולמים יחד על גן עדן, ולכן הם מקריבים את חייהם במלחמות. מיליוני בני אדם מאמינים בדולר, ולכן פיסת נייר חסרת ערך כשלעצמה יכולה לקנות מכוניות ובתים. על דמיונות קולקטיביים כאלה בנויות חברות אנושיות; הם מאפשרים לנו לחרוג מתכתיביה הנוקשים של המציאות הביולוגית. אף מין אחר של בעלי חיים לא משתמש בכסף, כי בעלי חיים אחרים לא מסוגלים לדמיין ביחד שלפיסת נייר מצוירת יש ערך. אף שימפנזה לא יהיה מוכן לתת לך בננה בשל האמונה שאחרי שהוא ימות הוא יגיע לגן עדן של שימפנזים ויקבל מלא בננות. רק הומו סאפיינסים מסוגלים להאמין בדבר כזה - ולכן הם שולטים בעולם.

 הסדר הקיים לא רוצה שנדע שהוא מדומיין; הוא רוצה שנחשוב שהוא אמיתי, שהוא מציאות אובייקטיבית הנכפית עלינו. אבל, וזה נותן מקום לאופטימיות, אם הסדר הקיים מדומיין, אז בואו נדמיין סדר טוב יותר.

 המודעות ליסוד הדמיוני המכונן את הסדר הקיים אכן מחלישה אותו. לכן דתות, אידאולוגיות, אומות, מערכות חוקים וסדרים מדומיינים אחרים עושים מאמץ להכחיש את היותם מדומיינים. אנחנו מלגלגים על האמונות הטפלות של ההודים שעומדות ביסוד שיטת הקאסטות, אבל אנחנו נתרעם מאוד אם מישהו יצביע על כך שגם זכויות האדם או אלוהים קיימים רק בדמיון הקולקטיבי שלנו. עם זאת לא פשוט להתחיל לדמיין סדר חברתי או פוליטי נחמד יותר, כי הסדר הפוליטי מבוסס על דמיון קולקטיבי, לא על דמיון פרטי. אם אתה רוצה לשנות את המיתוס הלאומי הישראלי, תצטרך לשכנע מיליוני אנשים להתחיל לדמיין דברים חדשים. זה קשה מאוד, אם כי לא בלתי אפשרי. זה בדיוק מה שקורה במהפכות. כך, למשל, ב־1789 המהפכנים אמרו למיליוני צרפתים: "תפסיקו לדמיין שיש דבר כזה 'אלוהים' שנותן סמכות פוליטית לנציג בשר ודם, ותתחילו לדמיין שיש דבר כזה 'האומה הצרפתית' שנותנת סמכות פוליטית לנציגים בשר ודם".

 לפני כ־10,000 שנה התרחשה המהפכה החקלאית. החיטה בייתה אותנו. הפכנו לעבדי החיטה - לזריעה ולקצירה שלה - והתיישבנו בכפרים. תמצית המהפכה: יותר אנשים בתנאים יותר גרועים. אנחנו מייצרים ללא כוונה מציאות שמאמללת אותנו.

 לא תמיד; לא כל מציאות שאנחנו יוצרים עם או בלי כוונה מאמללת אותנו. הבעיה העיקרית שלנו היא השגת עוד ועוד כוח שאיננו יודעים מה לעשות אתו. שדרגנו את עצמנו מסירת משוטים לספינת מפרש לאוניית קיטור לנושאת מטוסים, אבל עדיין אין לנו מושג לאן אנחנו מפליגים.

 הדמיון אנושי המשותף ממשיך לנצח גם בעידן החקלאי ובונה אימפריות. האימפריות מוחקות את ההבדלים בין תרבויות מקומיות. אתה טוען שזהו מהלכה של ההיסטוריה - יותר אחדות ואחידות, אימפריה, גלובליזציה. איזה נרטיב מדומיין יכול להחזיק את העולם הגלובלי שלנו?

אנחנו הולכים כנראה לקראת עולם אחד, לאימפריה גלובלית החולשת על כל בני האדם וכל המדינות, וזה לא רע. לנרטיב שעשוי לאחד את האימפריה הגלובלית הזאת הייתי קורא "ביו־גלובלי"; נרטיב ששם דגש על היסוד הביולוגי המשותף לכל בני האדם ועל הבעיות הגלובליות שרק ממשלה עולמית יכולה להתמודד אתן, בעיות כגון התחממות כדור הארץ, הכחדות מיני בעלי חיים וצמחים ואתגרים שהמדע והטכנולוגיה יציבו לנו. כשהמדע, למשל, יביס את המוות ויציע לאנושות אופציה של "נעורי נצח", הוא יציב אתגר שלא ממשלת ישראל ולא ממשלה אחרת יוכלו להתמודד אתו לבדן. "נעורי נצח" יאפילו על כל הנרטיבים הלאומיים.

המהפכה המדעית הזאת שתופסת תאוצה מפחידה היא בעצם מהפכת הבורוּת; יבשת אחת קטנה ושולית (ניטשה קרא לה "הזנב המשתלשל מגופה של אסיה") הייתה מוכנה להודות בבורותה והשתלטה על העולם.

 הגילוי שעומד ביסוד הגילויים של המהפכה המדעית הוא הבורוּת. אירופה גילתה שבני אדם אינם מבינים את העולם ואין להם תשובות על השאלות החשובות ביותר. מכאן צמח גם אידאל הקִדמה - אם נגלה ידע חדש נוכל לעשות דברים חדשים, לפתור בעיות "בלתי פתירות" ולהתקדם. ב־500 השנים האחרונות שינתה ההכרה הזאת את החיים על כדור הארץ ללא היכר. אדם שהיה נרדם, נגיד, בשנת 500 ומתעורר בשנת 1000 היה מתמצא ללא קושי בעולם; אדם שהיה נרדם ב־1500 ומתעורר בשנת 2000 לא היה מאמין למראה עיניו. הוא היה משוכנע שהגיע לגן עדן או לגיהינום, אבל לא לעולם.

מה אומרות לנו כל התובנות ההיסטוריות שלך, לאן אנחנו הולכים?

אנחנו הולכים לקראת שינויים מרחיקי לכת. העתיד הוא שינוי האדם; לא שינוי המבנה החברתי, לא שינוי שיטת הבחירות, לא שינוי כלי הרכב או כלי הנשק; העתיד שייך לשינוי האדם עצמו. סרטי מדע בדיוני מציגים אנשים כמונו שטסים בחלליות ויורים ברובי לייזר. אלו זוטות. מה שבאמת הולך להשתנות זה לא כלי הרכב או הנשק, אלא מי שנוהג בהם ומפעיל אותם. האדם הולך להפוך לאל, לרכוש יכולות שבעבר נחשבו אלוהיות - נעורי נצח, בריאת יצורים חיים, בריאת עצמו מחדש. בעתיד הנראה לעין ההומו סאפיינס יוכל להנדס מחדש אפילו את מוחו הלקטי־ציידי.

 זה טוב או רע? כל האופציות פתוחות, והן תלויות ביכולתנו לפצח את חידת הסבל ולא רק את חידת הכוח. הרקורד שלנו לא מזהיר, אבל עדיף לשמור על אופטימיות.

 מה יבוא במקומנו? איך ייראה ההומו פוסט־הומו סאפיינס, שאתה קורא לו "האדם הבורא" (Homo Creator)?

אנחנו לא יודעים מה יבוא במקומנו וגם לא יכולים לדעת. מה שיבוא במקומנו חורג משדה המשמעות שלנו. הדמיורגים, אותם יצורים אלוהיים למחצה, שיבואו במקומנו שונים מאתנו הרבה יותר משאנו שונים מהניאנדרתלים. כשם שלניאדרתלים אין כלים להבין אותנו, כך לנו, ההומו סאפיינס, אין כלים להבין את הדמיורגים שיבואו אחרינו; ועל מה שלא ניתן לדבר, מוטב לשתוק.

 קצת פרופורציה

לוח זמנים קוסמי

הזמן שד"ר יובל נח הררי מטפל בו מתחיל במפץ הגדול ומגיע עד האדם של העתיד הנראה לעין. צריך לגייס את הפרספקטיבה ההיסטורית הרחבה ביותר כדי לתהות כראוי על טיבו של האדם. אלה ציוני הדרך בתולדות האנושות; במרכזם שלוש מהפכות גדולות.

 לפני:

13.5 מיליארד שנה

המפץ הגדול

4.5 מיליארד שנה

כדור הארץ נוצר

3.8 מיליארד שנה

אורגניזמים ראשונים. תחילת החיים

250 מיליון שנה

ראשוני היונקים

 65 מיליון שנה

הכחדת הדינוזאורים. היונקים הופכים לשליטי עולם החי

20 מיליון שנה

קופי האדם מתפצלים מהקופים

6 מיליון שנה

הסבתא המשותפת האחרונה לאדם ולשימפנזים

2.5 מיליון שנה

הופעת האדם, הסוג "הומו", במזרח אפריקה

2 מיליון שנה

בני אדם יוצאים ממזרח אפריקה ומתפשטים בעולם

 300 אלף שנה

שימוש יום יומי באש

200 אלף שנה

המין שלנו, הומו סאפיינס, מתפתח במזרח אפריקה

70 אלף שנה

המהפכה הראשונה, המהפכה הלשונית. תחילת ההיסטוריה

45 אלף שנה

הומו סאפיינס מגיע לאוסטרליה ומכחיד את בעלי החיים הגדולים שלה

30 אלף שנה

אחרוני הניאנדרתלים נעלמים

14 אלף שנה

הומו סאפיינס מגיע לאמריקה ומכחיד את בעלי החיים הגדולים שלה

12 אלף שנה

הומו פלורסיינזיס נעלם; הומו סאפיינס נותר מין האדם היחיד בעולם

10,000 שנה

המהפכה השנייה, המהפכה החקלאית; ביות בעלי החיים והצמחים; מעבר ליישובי קבע

5,000 שנה

הופעת הממלכות ראשונות, הכתב והכסף ודתות פוליתאיסטיות

4,250 שנה

האימפריה הראשונה: האימפריה האכדית של סרגון

2,500 שנה

המצאת המטבע, כסף אוניברסלי; האימפריה הפרסית, שלטון פוליטי אוניברסלי "לטובת כל בני האדם"; הבודהיזם בהודו, אמת אוניברסלית, "לשחרר את כל היצורים מהסבל"

2,000 שנה

אימפריית האן בסין; האימפריה הרומית באגן הים התיכון; הנצרות

1,400 שנה

האסלאם

500 שנה

המהפכה השלישית, המהפכה המדעית. האדם מודה בבורותו ומתחיל לרכוש כוחות חסרי תקדים; האירופים מתחילים להשתלט על אמריקה ועל האוקיינוסים; כדור הארץ כולו הופך למרחב היסטורי אחד; עליית הקפיטליזם

200 שנה

תחילת המהפכה התעשייתית; המשפחה והקהילה קורסות

המדינה והשוק מחליפים אותן; הכחדה מסיבית של מיני בעלי חיים וצמחים

 ההווה

האדם יוצא מגבולות כדור הארץ; נשק אטומי מאיים על קיום המין האנושי; יצורים חיים נוצרים כתוצאה מעיצוב תבוני המורד בחוקי הבררה הטבעית

העתיד

עיצוב תבוני מחליף את הבררה הטבעית כעקרון היסוד של החיים? הומו סאפיינס מוחלף על ידי "אדם על" בעל תכונות ויכולות שונות לגמרי?

 ראה גם :

ביקורת ספר - קיצור תולדות האנושות מאת יובל נח הררי

 

1.  הספררינה ספר
2.  תגובה לראיון על הספר
3.  בספר גם שטויות .בעמוד 365 למשל
4.  מסכן !!!
5.  הנחות בומבסטיות וסתמיות
לכתבה זו התפרסמו 5 תגובות.
הרשמה ללקט
דוא"ל
* להסרה
במבט לאחור
רשימת קטגוריות מלאה
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים
אנשים פשוטים
אפשר גם אחרת
יוצאי הדופן והמיוחדים
אנשים , מחשבים ואינטרנט
קיבוצים ואנשי ההתיישבות
החברה החרדית
עולים חדשים ועולים ותיקים
עובדים זרים
תרמילאים ומטיילים
קשישים
אנשים והקונפליקט הישראלי-ערבי
בני נוער וצעירים
אנשים והמצב הכלכלי
סיפורי התמודדות
גמלאים
מגזר ערבי
מחקרים ועיונים בפסיכולוגיה
מחקרים ועיונים ברפואה וביו-רפואה
רפואה משלימה
רפואה אלטרנטיבית
הבריאות שלך
מחקרים ועיונים בסוציולוגיה ובאנתרופולגיה
מחקרים ועיונים בחינוך
מחקרים ועיונים בספרות
מחקרים ועיונים בהיסטוריה
מחקרים ועיונים בדמוגרפיה
מחקרים ועיונים בביולוגיה ובמדעי החיים
אנשים בעת העתיקה
ילדים , אמהות, הורים ומשפחה
יזמים, אנשי עסקים ואנשי היי-טק
ביוגרפיות, זכרונות ותולדות חיים
שכול
ניצולי שואה
סרטי תעודה
ספרים חדשים
מדעים ואנשים
אנשים , מזון ותזונה
אנשים, טבע וסביבה
אנשים במרחב הניהול
הרהורים ומחשבות
שיטות אימון
מחקרים ועיונים בקרימונולוגיה
סקירות מחלקת איסוף בפורטל הגורם האנושי

אודות  |   צרו קשר  |   שלחו קישור  |   RSS  |   אתר צמתי מידע
נבנה ע"י אפוק