ציפור פצועה
דורה בקר
יומן 1933- 1937
הקיבוץ המאוחד , 448 עמודים
הסיפור המרכזי כאמור הוא הסיפור הפרטי של דורה, סיפור של בדידות קשה בתוך חברה קיבוצית שאמורה להיות חברה של יחד (בעלה של דורה היה עסקן של התנועה, וכמעט לא נמצא בבית; בתה היחידה התחנכה בבית הספר האיזורי של משמר העמק, והקשר ביניהן היה בעיקר מכתבים). אבל הסיפור הוא גם סיפור של מרד. אחרי כל ההתלבטויות וההתחבטויות, שבעלה לא היה קשוב להן, ורק הגדיר את מצבה כ"ציפור פצועה"; אחרי כל זאת, קמה דורה יום אחד, ארזה כמה חפצים ועזבה את הקיבוץ. עם הידע הרפואי שלה - מצאה עבודה כמטפלת לילה בחולים קשים בבית חולים "הדסה" בתל אביב ובירושלים, כשהיא זוכה להערכה ולעידוד מהרופאים והאחיות. דורה בדר רצתה לפתוח דף חדש ועצמאי בחייה, אבל בעלה העסקן, שנדהם מהאקט האמיץ בו נקטה, ניסה לעשות הכל כדי להחזיר אותה לקיבוץ. בין היתר, הוא איתגר אותה למלא תפקידים אחראים (ואף נועזים) מחוץ לקיבוץ, כשהיא מבצעת אותם בצורה מקצועית ממש, כמו: סידורים כספיים עם גופים של התנועה ושל הסוכנות, והחזרתם של קיבוצניקים שהסתבכו בחוץ לארץ, הביתה, וכדומה. בהמשך, נשלחה למרכז אירופה (יחד עם בעלה) לעודד עלייה של נוער יהודי, ולהעביר רכוש וכספים של יהודים לארץ לפני האסון הגדול.
היומן אודות ערי אירופה (ברלין, וינה, פראג) ערב מלחמת העולם השנייה - היא תעודה נדירה של אישה ארץ ישראלית החיה את האווירה התרבותית השבעה והמפוארת, אך הדקדנטית, של 'אכול ושתה כי מחר נמות".
ציפור פצועה - דורה בדר: יומן 1933-1937 - עורכת: יפה ברלוביץ. יומנה של דורה בדר, ממייסדות קיבוץ מזרע, שבו חשפה את המצוקות שעוררו בה ההוויה הקיבוצית ויחסיה עם בן זוגה, ושנמצא על ידי בתה במקרה עשרות שנים אחרי שנכתב. הקיבוץ המאוחד, 448 עמ'
קישור 2 : הספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד
ספר זה הוא רישום אינטימי, יומיומי, אותו ניהל דורה בדר, ממייסדות קיבוץ מזרע, כשהיא דואגת להסתירו מעיני כל. אלא שיומן זה, עימו חלקה את מצוקותיה, עלבונותיה וגעגועיה במשך למעלה מארבע שנים, התגלה לאחר חמישים שנה בערימת סמרטוטים שעמדה להיזרק, על ידי בתה תמר. במשך שנים התקשתה תמר להיחשף אל היומן ואל מערכת היחסים הסבוכה שבין אמה ואביה, אבל כאשר החלה לגולל אט אט את דפיו, ולגלות כי פרט לסיפורים האישיים מצטיירת כאן בדיעבד תמונת התקופה, החליטה להביא אותו לידיעת הרבים.
זהו יומן שמספר את עצמו כעלילת חיים גועשת של אישה שלא השלימה עם החֶברה הקיבוצית שכפתה עליה את מוסכמותיה, ועם בן זוגה שענייני הציבור הרחיקוהו ממנה ומבתה היחידה. כך בודדה וכואבת עם עצמה ועם היומן, אך דעתנית וקשוחה בשיח שלה עם החוץ הקיבוצי, היא מיטלטלת בין מרד וכניעה, בריחה ושיבה, ונסיונות בלתי נלאים להכרה, להערכה ולמימוש אני-מאמין משלה.