מאמר זה מציג ממצאי מחקר שבדק את הממדים ואת המאפיינים של חשיפת בני נוער בישראל לאלימות בקהילה , וזיקתם למשתנים דמוגרפיים ולמשתני תמיכה שונים. המחקר נערך באמצעות שימוש בשאלון למילוי עצמי בקרב מדגם של 978 בני נוער יהודיים בני 14-18 מסביבות מגורים מגוונות ובהן יישובים בגדלים שונים מהמרכז ומהפריפריה, המאופיינים באשכולות כלכליים-חברתיים שונים. מרבית הנבדקים ( 97% ) דיווחו על חשיפה לאלימות בקהילה במהלך חייהם. נמצא כי בנים נחשפים לאלימות בקהילה יותר מבנות. לא נמצאו קשרים מובהקים בין חשיפה להתנסות באלימות בקהילה למאפיינים דמוגרפיים וחברתיים-כלכליים של המשתתפים. נמצא כי בכל הסוגים והעוצמות של אלימות הייתה רמת החשיפה הגבוהה ביותר מחוץ לשכונה, למעט רמת החשיפה למכות , שהייתה גבוהה יותר בבתי הספר.
בניתוח רב-משתני נמצא כי בנות צעירות שנהנו יותר מתמיכה משפחתית ומתמיכת מורים, דיווחו על רמות נמוכות יותר של חשיפה לאלימות בקהילה. נדונות ההשלכות של ממצאי המחקר על מחקרים עתידיים ועל פיתוח תיאוריה בתחום חשיפת בני נוער לאלימות בקהילה.