בספר זה כתבה יערה בר-און פרק בהיסטוריה של צרפת הנקרא כרומאן מתח. ובעיקר כך בפרק הראשון שלו שכותרתו: "עלייתה ונפילתה של ליאונורה גליגאי", ובו מובא מקרה פרטי מרתק ומחריד למדי, כמו פרקים נוספים בספר. אבל חלק מן הפרקים הם סוציולוגיים-הגותיים, ובהם עוסקת המחברת במשמעותם ובמידת השפעתן של שמועות, רכילות ועיתונות צהובה, ומספרת על אלימות ומעשי לינץ', דנה במשמעות המחלה במאה השבע-עשרה ובכלל, וכן באחר והזר. פרקים אלה מעניינים ביותר, קריאתם קולחת, אבל בעיקר הם מעוררים מחשבות נוגות.
ספרה של יערה בר-און נגיש לכל קורא משכיל וסקרן. הוא נסב אמנם על מקרה פרטי, אבל באמת הוא נוגע לעניין כללי. עניין שהוא אקטואלי ביותר בימים אלה, והוא שנאת הזר, הקסנופוביה. המקרה הפרטי הוא זה של ליאונורה דורי, בתם של נגר נודד וכובסת, שנאספה כילדה אל חצרו של הדוכס הגדול של פירנצה, פרנצ'סקו דה מדיצ'י, אשר לקח תחת חסותו את מריה אחייניתו, מי שנודעה לימים בצרפת כמלכה האם, העוצרת, מרי דה מדיצ'י.
קישור לסקירה של רות אלמוג במוסף תרבות וספרות בעיתון "הארץ"
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 