ספר זה נותן לראשונה פתחון פה לאימהות בנות דור המייסדים ולאימהות בנות הדור השני והשלישי. קולן האישי נשמע כאן ברור וצלול ונוגע לעתים עד לנימים הדקות של הנפש.
קולן של האימהות בקיבוץ לא נשמע, כמדומה, מעולם כקול מובחן ונבדל הפורץ את גבולות הקולקטיב הקיבוצי ותובע "הגדרה עצמית" משלו. בחזונו השאפתני של הקיבוץ להגשים בימינו חברת מופת שוויונית, נדחקה האימהות, כמעט בלי הכנה מוקדמת, מלב ההוויה המשפחתית, לתפקיד המלווה של המטפלת (הכול יכולה) ולדמות משנית בסאגה של החינוך המשותף. האימהות "שועבדה" כליל להגשמת מטרות הקיבוץ ואחת הייתה האפשרות שעמדה בפני המייסדות: לנצור את כמיהתן לאימהות או לנטוש את חזון הקיבוץ שחלמו עליו. ספר זה נותן לראשונה פתחון פה לאימהות בנות דור המייסדים ולאימהות בנות הדור השני והשלישי. קולן האישי נשמע כאן ברור וצלול ונוגע לעתים עד לנימים הדקות של הנפש.