תעוזה וענווה שלובות זו בזו, מגבילות ומאזנות זו את זו, ומעצימות אחת את השניה. התעוזה היא ביסוד הדחף למאמץ נמרץ, לביטוי עצמי, להטביע חותם. הענווה היא ביסוד הריסון העצמי, היכולת לאפשר מרחב מחיה לאחר ולשונה, ההכרה כי השפעתו של בן אנוש מוגבלת לזמן ולמקום ותלויה בגורמים שאינם בשליטתו. המשקל המכריע שיש לפוליטיקה במפעל המדעי הוא הפרה בוטה של המאזן בין ענווה ותעוזה. דבקות בענווה ויושרה עלולים להכשיל את המדען במירוץ לעוצמה, אך מזכים אותו במקרים רבים בכבוד והערכה, ובסיפוק השמור רק לאדם החי חיים מוסריים. מקור וקרדיט : הבלוג של ד"ר בנימין מוזס
צור קשר
אנשים וארגונים
עבודה ועובדים 