הכרעה היסטורית
ב- 23 באוקטובר 1942 בשעה 21:25 החל קרב אל עלמיין, מהקרבות המכריעים של מלחמת העולם השנייה. בשעה זו פתחו הכוחות הבריטיים בפיקודו של הפילדמרשל מונטגומרי בהרעשה ארטילרית על כוחותיו של המפקד הגרמני ארווין רומל. למרות זאת, כמנהגו מדי ערב, עלה מונטגומרי על יצועו בשעה 21:00. הוא קרא במשך חצי שעה בספר שהיה מונח לצד מיטתו ואח"כ כיבה את האור, הסתובב ונרדם. כאשר העירו אותו אנשיו, בשעה 3:00 לפנות בוקר, כדי לספר לו על תוצאות הקרב עד כה הוא התעורר, הקשיב ואמר: "excellent, excellent" וחזר לישון עד הבוקר.
בתרבות הניהול הרווחת בישראל מצופה ממנהל להיות ראש גדול, מונח המתורגם לרוב לעשייה מוחשית, ברורה ונראית לעין. לכן מי שהולך לישון בלילה בזמן שאנשיו נלחמים, הוא ההפך המוחלט: ראש קטן. זו כנראה הסיבה לכעס ולאכזבה שהתעוררו בציבור באשר לעובדה שמפקדינו הבכירים התייצבו מאחורי מסכי הפלאזמה בזמן מלחמת לבנון השנייה. לכולם ברור שהמערכה לא הייתה מוכרעת באופן שונה אם דן חלוץ היה מוביל בכבודו ובעצמו גיחה מעל שמי לבנון, אבל התחושה הייתה שהוא (כמו אחרים נוספים) יכול היה לעשות יותר. בדגש על הפועל לעשות.
תפקידו המרכזי של המנהל הבכיר הוא להכריע - הווה אומר לקבל החלטות שיש להן השפעה על עיצוב המציאות העסקית והארגונית. בכך מתבטא הערך המוסף שלו ועל זה הוא נמדד ומתוגמל. תפקידם של אחרים בארגון הוא לחשוב - לתמוך בתהליך ההכרעה על ידי ניתוח המציאות העסקית ותכנון וגיבוש החלופות לפעולה, או לבצע - ליישם בפועל את ההחלטות וההכרעות שהתקבלו.
תפקוד מיטבי של המנהל הבכיר מותנה בכך שהוא יפָנֶה עצמו להתמקדות במרחב ההכרעה הניהולי - המאפשר לו לקבל את ההחלטה הטובה ביותר בין החלופות השונות. מרחב זה יכול לבוא לביטוי בדרכים שונות: ישיבות הנהלה, מצגות מקצועיות וכד', אולם קיומו תלוי בהימצאות מרחב מובחן ומובדל ממנו - מרחב ההשפעה אליו נאספים הנתונים ובו הם מעובדים לכדי חלופות הנדרשות למנהל לקבלת ההחלטה.
מקור וקרדיט : האתר של ירון בלומנטל ברשימות